רקע
בשנת 1991 התרחשה מלחמת אזרחים באתיופיה והמורדים עמדו ליטול לידיהם את השלטון המרכזי, היה חשש שהשלטון החדש יסגור את שערי היציאה ממנה ליהודים לתקופה שאי אפשר להעריך את משכה, ממשלת ישראל, הבעלים של אל על באותה עת, הורתה להנהלת החברה להכין תכנית מבצע להעלאת אלפי היהודים הממתינים לעלייה באדיס אבבה.
ואכן, ההוראה ניתנה לצאת לאדיס אבבה בתאריך 24 במאי ולסיים את הטסתם ביום שלמחרת,שבת 25 במאי 1991, כך בסבב אחד להעלות את כל אותם אלפי יהודים.
הכוחות המורדים עמדו לפני כניסה לעיר והשתלטות על מוסדות השלטון, אירוע שהתרחש ב-27 במאי 1991. מטעם אל על היו במטוסים אנשי תחזוקה ארגון ותפעול אשר במקצועיות רבה העלו את העולים למטוסים ללא תקלות, באחד ממטוסי 747 ג'מבו אף הועלו 1000 נוסעים, שיא של מספר נוסעים על מטוס כזה שלא נירשם כמותו באף טיסה בעולם עד היום.
כבעל תפקיד בכיר בחברת אל על, לקחתי חלק בדיונים שהתנהלו, בסודיות רבה, בשלב ההכנות לקראת המבצע, הפעלת הצי של אל על (שדגלי ישראל בזנבות המטוסים הוסתרו) ביחד עם מטוסי תובלה של חיל האוויר גרמה בקרב המעורבים לתחושה של לקיחת חלק באירוע היסטורי שיש בו מימוש תמציתה של הציונות, תחושות אלה הביאו אותי אל רחבת החנייה בה חנו המטוסים, לעת נחיתתם כדי לצפות בעולים היורדים מהמטוסים יחד עם דמעות התרגשות שירדו לרבים מאיתנו.
הצילום
כצפוי העיתונות בפרט והתקשורת בכלל היו למחרת מלאים בתיאור האירוע ההיסטורי, וב"ידיעות אחרונות" פורסם צילום שסיפר את כל הסיפור כולו, ילדה/אישה הנושאת תינוק על גבה והבעתה המדהימה מלמדת על אושרו של אדם המגיע לחוף מבטחים, קיבוץ גלויות וגידול דור העתיד במדינה יהודית חופשית.
ביקשתי לרכוש עבורי את הצילום הזה, זה לא הייתה משימה פשוטה בשל זכויות יוצרים של הצלם, וזה לקח לצוות המשרד כששה חודשים עד קבלתו, ומאז במשך 29 שנים הצילום הזה היה תלוי במשרדי ולאחר פרישתי הוא תלוי בביתי בפינת המחשב בה אני מבלה שעות רבות מזמני.
הצילום שהופיע בעיתון ידיעות אחרונות
העמותה
פרשתי לגימלאות לפני כ-13 שנים, ומאז אני מתנדב בעמותת קדימה המספקת מסגרת לילדים ונוער בסיכון, מגמר יום הלימודים בבית הספר ועד לאחר ארוחת הערב. בזמן שהייתם בבית הנוער הם מקבלים ארוחות, שיעורי עזר וחינוך משלים בתחומים רבים לרבות ערכים, אזרחות, מנהיגות וכו', לעמותה 20 בתי נוער מקריית שמונה ועד ערד, כ-50 חניכים בכל
בית נוער ובסך הכל בארץ כ-1000 חניכים, כ- 70-80% מסך החניכים הם בני העדה האתיופית.
במסגרת הזו חנכתי ילדים ובני נוער רבים מבני העדה ועם מיעוטם אני שומר קשר לאורך שנים, גם לאחר סיום שירותם הצבאי.
הפסל
לאחר הפרישה התחלתי גם לפתח תחביב של פיסול בחימר, תחום שתמיד אהבתי, ולפני כחמש שנים חיפשתי נושא אתגרי, וכזכור הצילום תלוי בחדרי והיות וגם הייתי כבר מעורב רגשית בבעיות בהם נתקלים בני העדה הזו, החלטתי לפסל את הדמות שבצילום, המטרה שלי הייתה לשקף את ההבעה של האושר והרוגע של אדם שהגיע לחוף מבטחים, לימים הצבתי את הפסל בבית הנוער בו התנדבתי כדי שיהיה לנגד עיני בני הנוער האתיופי עדות של הסיפור הגדול של עליית הוריהם ארצה.
פסל האמא האתיופית
החיפוש
הפסל שהוצב בבית הנוער אכן עורר הדים ומשך תשומת לב רבה, שניים מחניכי לשעבר שבגרו ושמרו על קשר רציף איתי, הראשון שימונדי (שמעון) נרגש מהסיפור אמר לי שהוא ימצא את האישה המצולמת, התנגדתי וחששתי שמא הסיפור שלה וקליטתה בארץ לא התנהל בטוב וייתכן אף שהסתיים בטרגדיה, אבל התעקשותו של שימונדי ועזרתה של יפה, גם היא
חניכה בוגרת אחרי שירות צבאי השומרת עמי קשר רציף, הכריעו, הוא פירסם את הפוסט הבא באינטרנט שכלל את הצילום ממאי 1991:
החיפושים בפייסבוק
עברה שנה ולא עקבתי אחרי החיפושים, בינתיים הפסל הועתק לעוד 4 עותקים ביניהם עבור אחד ממוסדות החינוך המפורסמים שרואה לנגד עיניו, במסגרת פעילותו, את המשימה החשובה של קידום, טיפוח ופיתוח כשרונות של בני
הנוער מהעדה האתיופית.
לפני כשבועיים בשעה מוקדמת אחר חצות אני מקבל הודעה מאותה יפה אליה מצורפים 2 צילומים עם שאלה אם אני
מכיר את האישה שבצילום!!
התצלומים שנשלחו לצורך זיהוי המצולמת בעיתון
לא היתה דרך של זיהוי ודאי אלא באמצעות ההשוואה לתדפיס הבד של השמלה שלה והכרבולת של התינוק, מסתבר ששימונדי פירסם פוסט באינטרנט שיש לו 30 אלף עוקבים מבני העדה האתיופית מהם מישהו הגיב עם הצילום הזה בשחור לבן, זה היה הצילום החזיתי היחיד של פניה שבעזרתו אפשר אולי לזהותה ממש, כעבור יום-יומיים נתקבלה הודעה במסנג'ר של מישהי שהזדהתה בשמה והודיעה שהאישה בצילום היא אימא שלה.
נמצאה ההתאמה!
יצרתי מייד קשר, ודברתי עם בתה, שם האישה בריי כיום בת 50, בצילום היתה בת 20 והחזיקה על גבה תינוקת שהיתה ילדתה השנייה (היום בת 30 נשואה עם 4 ילדים) אחות לשגיא הבכור (היום בן 34 נשוי עם 2 ילדים), בארץ נולדו לה עוד 7 ילדים הצעיר בהם בן 12, ביניהם הדסה בת 23 סטודנטית להנדסת מכונות, דיברתי עם בריי וכמה מילדיה בשיחת וידיאו, משפחה יפה ומלוכדת, הילדים קוראים לאמם בשם אמא מלכה, והיא אכן נראתה מלכה, עם חלוף הקורונה אבקר אותם
עם שני חניכי שמצאו אותם, בידי יהי העתק הצילום של בריי משנת 1991 אותו ראתה רק בהודעה ששלחתי להם.
הפגישה המרגשת בחודש יוני 2021 , 30 שנה אחרי הצילום
ואכן אחרי שסכנת הקורונה חלפה אפשר היה לתאם את הביקור בביתה של ברי בבאר שבע, אותו קיימנו בליווי שני חניכי מבית הנוער, יפה ושימונדי מאור יהודה שהיו אחראים על איתורה. מצאנו משפחה יפה ומלוכדת, יופי חיצוני ופנימי.
היה מפגש מרגש ביותר והכרנו כמעט את כל בני המשפחה הענפה: אמא ברי מולעלם גטו ואבא סנבטה חנוך שעלו ארצה בשנת 1991 עם שני ילדים. שגיא טקלה בן 5 ועדנה (התינוקת על הגב) בת שנה. ומאז הרחיבו את משפחתם וכיום הם הורים ל-9 ילדים. באותם ימים רחוקים הגיעו לאוזנם, כמו גם להרבה עולים באותה עת, ידיעות שיש צילומים מיום הגעתם ארצה, ולאורך זמן התקיימה פעילות אינטנסיבית של בני העדה האתיופית בחיפוש וזיהוי דמויות מוכרות. אך את הצילום של ברי עם התינוקת עדנה על הגב, הם ראו רק כתוצאה של פירסומו על ידי יפה ושימונדי.
גליה ואלי דלאל עם ברי ובעלה חנוך ועם עדנה הבת שבצילום היתה תינוקת על הגב של ברי
גליה ואלי דלאל, ברי ובעלה ביחד עם יפה אקאל ושימונדי ברהה שחיפשו ואיתרו את ברי ומשפחתה.
עדנה עם הצילום שלה כתינוקת על הגב
גליה, אלי, ברי וחנוך
ברי ובעלה חנוך
29 שנה לאחר מבצע העלייה מאתיופיה: פוסט בפייסבוק איתר את האם והתינוק שצולמו לידיעות אחרונות